החלטה בתיק ע"ע 29281-08-11

ג'ויה מעבדות לקוסמטיקה בע"מ                                                המבקשת

טליה חן גלית                                                                                 המשיבה

  בפני: סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר

נציג עובדים מר איתן כרמון  ,            נציג מעבידים מר דני בר סלע

בשם המבקשת: עו"ד משה זלצר

בשם המשיבה: עו"ד שי שמואל

ה ח ל ט ה

השופטת לאה גליקסמן

1.     לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 19.7.11 (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר לאוזון ניסים ומר דן זלינגר; תע"א
 8361-09), בו התקבלה במלואה תביעתה של המשיבה, והמבקשת חויבה לשלם לה סכום כולל של 103,578 ש"ח וכן הוצאות משפט בסכום של 15,000 ש"ח.

2.     הרקע לבקשה:

2.1.                     המשיבה החלה לעבוד אצל המבקשת כסוכנת מכירות ביום 7.4.08. ביום 5.8.08 קיבלה המשיבה מכתב פיטורים (להלן- מכתב הפיטורים הראשון), בו נאמר כי פוטרה, יחד עם עובדים נוספים, עקב צמצומים ושינוי מבני בחברה. לאחר הדברות בין הצדדים, חזרה בה המבקשת מהודעת הפיטורים והמשיבה המשיכה לעבוד בתפקידה.

2.2.                     ביום 23.9.08 נמסר למשיבה מכתב פיטורים נוסף (להלן- מכתב הפיטורים השני), בו הודע לה על פיטוריה בשל אי שביעות רצון מהמכירות ומהגבייה. על פי מכתב הפיטורים,  פיטורי המשיבה נכנסו לתוקף ביום 28.9.08, יומיים לפני צבירת ותק של שישה חודשי עבודה בשירות המבקשת.

2.3.                     בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת לתשלום פיצוי בשל פיטוריה בתקופת הריון, לרבות פיצוי לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988. המשיבה טענה כי בשלהי חודש יולי 2008 התלוותה למנהל המבקשת, מר צורי לוזון (להלן- מר לוזון) לנסיעת עבודה לחיפה, ובמהלך הנסיעה הודיעה למר לוזון על הריונה; מר לוזון נראה המום וטרוד ואמר לה כי הריונה עשוי להקשות על עבודתה היומיומית נוכח הנסיעות הרבות הכרוכות בתפקידה; מספר ימים לאחר מכן קיבלה את מכתב הפיטורים הראשון, שבוטל על ידי המבקשת; בעת היותה בחופשת מחלה נמסר לה מכתב הפיטורים השני.  לטענת המשיבה בבית הדין האזורי, פיטוריה היו עקב ההיריון. המבקשת הכחישה כי ידעה על הריונה של המשיבה בעת מסירת מכתבי הפיטורים. לטענתה, בפעם הראשונה פוטרה המשיבה עת היא התקשתה בעסקיה;  בהמשך התקיימה שיחה עם המשיבה בעקבות פיטוריה והובהר לה כי הסיבה לפיטוריה יסודה בצמצומים בשל קשיים בהם נתקלה החברה; לאור בקשת המשיבה והבטחתיה כי תשפר את כמות המכירות, הסכימה המבקשת להשאיר את המשיבה בתפקידה; אולם, כך נטען, הניסיון הנוסף לא צלח ומצבה העסקי של המבקשת לא השתפר ואף הסתבר כי המשיבה חייבה לקוחות בסחורה אשר לא הוזמנה על ידם. על רקע זה, כך לטענת המבקשת, המשיבה פוטרה בשל אי שביעות רצון מצד הלקוחות, ללא ידיעה על הריונה.

2.4.                     בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה במלואה. בית הדין האזורי קבע כי המשיבה פוטרה בהיותה בהריון, בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. עוד נקבע כי גרסת המבקשת, לפיה פוטרה המשיבה מאחר שחייבה לקוחות בסחורה אשר לא הוזמנה על ידם היא גרסה מאוחרת שנוצרה לצורך התגוננות בפני התביעה, לנוכח העובדה שעל פי העדויות נודע על כך למבקשת לאחר פיטוריה של המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי המבקשת הפרה את חובת תום הלב עת פיטרה המשיבה במהלך תקופת ימי המחלה כדין בניגוד לתכלית חוק דמי מחלה. כן נקבע כי פיטורי המשיבה מנעו ממנה המשך העסקה לפחות למשך שישה חודשים ולכאורה פגעו בזכויותיה מכוח חוק עבודת נשים. בהתחשב במכלול הנתונים קבע בית הדין האזורי כי המשיבה זכאית לפיצוי על נזק לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח, הפסד שכר בעד התקופה שעד הלידה בסך של 26,900 ש"ח, הפסד שכר בעד התקופה של 60 יום לאחר הלידה בסך של 12,200 ש"ח, פיצויי פיטורים בגין שנת עבודה בסך של 6,100  ש"ח, דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,655 ש"ח והחזר ניכוי דמי מחלה בסך של 623 ש"ח. כמו כן, חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח.  

2.5.                     המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 26.9.11, דחה את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנינו.

3.     המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ויתקבל הערעור, קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מן המשיבה. זאת, נוכח הליכי ההוצאה לפועל רבים אשר ננקטו כנגד המשיבה וחובותיה לנושים הרבים. מנגד, למשיבה לא ייגרם כל נזק אם בית הדין ייעתר לבקשה, שכן המבקשת היא חברה ותיקה אשר תוכל לפרוע חובותיה אם יידחה הערעור. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, הנזק שייגרם לה עולה על הנזק שייגרם למשיבה ולכן יש הצדקה לקבל את הבקשה.